פסק-דין בתיק ב"ל 16050-03-09

1.         תביעת התובע להכרה באירוע תאונתי אשר לו בתאריך 4.3.2005, ואשר בו ירו ברגלו בעת ששימש מאבטח במועדון "הזברה" ברח' ההסתדרות, מפרץ חיפה, כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"), הוכרה ע"י הנתבע במכתב מתאריך 28.9.2008.

יחד עם זאת, תביעתו לתשלום דמי פגיעה בהתייחס לתקופה מ-5.3.2005 ועד 20.4.2005, נדחתה על יסוד הוראות סעיף 296 לחוק.

            במכתב הנתבע מ-28.9.2008 צוין, כי תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה מ-4.3.2005 הוגשה רק בתאריך 10.6.2007 ועל כן, אין התובע זכאי לדמי פגיעה עבור החודשים 3/2005 ו- 4/2005.

            כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

בכתב התביעה טען התובע, כי במשך תקופת העסקתו במועדון "הזברה", לא טרחו מעסיקיו להעביר לרשותו תלושי שכר חודשיים, והוא אף לא ידע במדויק מי המעסיק שלו, האם המדובר במועדון, או בחברת שמירה, שכן התשלומים נמסרו לידיו ע"י בעל המועדון.

לטענת התובע, הוא פנה לנתבע, לאחר שהחלים, וביקש הנחיות להכיר בפגיעתו כתאונת עבודה, ונאמר לו שעליו להחתים את בעלי המקום,  אלא שהוא לא הצליח לאתרם.

התובע טען, כי פנה למרכז המידע ואמר שאין הוא מצליח לאתר את המעביד, ושם נאמר לו שחובה עליו להחתים את בעל העסק.

מסיבה זו, לטענתו, לא הגיש את התביעה במועד, ורק לאחר שפנה לבא כוחו, הגיש תביעה ב-10.6.2007 גם ללא אישור המעסיק.

התובע טען, כי למרות שתביעתו הוגשה בשיהוי, חקר הנתבע את התביעה ובחן אותה לגופו של עניין, והתביעה לא נדחתה על הסף.

2.         הנתבע בכתב הגנתו אישר, כי הכיר בתאונה שארעה לתובע ב-4.3.2005 כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, אולם דחה את התביעה לתשלום דמי פגיעה, לאור הוראות סעיף 296 לחוק.

            הנתבע אף הסביר, כי ההכרה העקרונית הינה בעלת נפקות לעניין העמדת התובע לפני ועדה רפואית, והתובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה בתאריך 29.3.2009, ואכן ועדה רפאית אשר דנה בעניינו ב-26.11.09, קבעה לו אחוזי נכות, תחילה בשיעור 100% ולאחר מכן, החל מ-1.11.2005, בשיעור 52% לצמיתות.

3.         גרסת התובע באשר להשתלשלות העניינים לאחר פגיעתו ב-4.3.2005 ועד למועד בו הוגשה התביעה לנתבע ב-10.6.2007, אינה עקבית  והטענה, כי פנה עוד קודם לכן לנתבע, אינה נתמכת בראיות כלשהן.

            בהודעתו לחוקר מ-24.9.07, נשאל התובע  מפורשות, מדוע הגיש את תביעתו, רק כשנתיים לאחר האירוע, והשיב:

"תחילה לא רציתי להגיש תביעה , אך עם הזמן הבנתי שיש לי נזק בלתי הפיך ולא יכול לשרת במילואים ביחידה מיוחדת כפי שעשיתי קודם למקרה, לכן העניין ארך זמן." (עיין עמ' 3, ש' 61-63 להודעה המודפסת).

התובע לא טען כלל, בעת שמסר גרסתו לחוקר ב-24.9.07, כי פנה קודם לכן בשלב כלשהו למוסד לביטוח לאומי.

            בכתב התביעה טען התובע, כי פנה למוסד לביטוח לאומי לבקש הנחיות לצורך הכרה בפגיעה שנפגע במועדון "הזברה" כתאונת עבודה, אולם לא ציין כלל למי פנה ובאיזה אופן, ורק ציין כי במרכז המידע מסרו לו שהוא חייב להחתים את בעל העסק.

אין פירוט באיזה תאריכים פנה, ומדוע לאחר שלא איתר את בעל העסק, לקח לו זמן כה ממושך להגיש תביעתו בצורה מסודרת לנתבע, כאשר ברור, כי גם התביעה שהוגשה היתה ללא אישור מעסיק.

בתצהיר העדות הראשית חזר התובע על הגרסה המפורטת בכתב התביעה, אלא שהתייחסות לאותו חוקר של הנתבע שניסה לברר פרטים על המעביד, מתייחסת אך ורק לתקופה לאחר הגשת התביעה - 10.6.07.

במעמד הדיון המוקדם מ-21.12.09 טען התובע, כי הגיש תביעה לנכות כללית ואז נאמר לו, שלא מדובר בנכות כללית, אלא בתאונה ובעקבות זאת, ניתנה החלטה כי הנתבע יברר, האם הוגשה תביעה לנכות כללית, והבירור העלה שהתובע כלל לא הגיש תביעה לנכות כללית.